ליאור עקירבצמיחה פיזיקלית™לשיחת התאמה
בית / בלוג / תובנות מספרים

רק החולמים מגשימים: תובנות על חזון, מנהיגות ואמונה באנשים

מחשבות אישיות בעקבות הקריאה בספר של רוביק דנילוביץ׳, והחיבור שלהן לעבודה עם בעלי עסקים.

כריכת הספר רק החולמים מגשימים מאת רוביק דנילוביץ׳, בצילום שצירף ליאור עקירב
״רק החולמים מגשימים״, רוביק דנילוביץ׳. התמונה שצירף ליאור עקירב.

פתחתי את ״רק החולמים מגשימים״ של רוביק דנילוביץ׳ כדי להבין איך בונים חזון שמצליח לשנות עיר. רציתי ללמוד איך גורמים לאנשים לראות אפשרות במקום שבו התרגלו לראות מגבלה, ואיך הופכים אמונה לעשייה מתמשכת. אבל דווקא סיפור משפחתי אחד עצר אותי באמצע הקריאה והביא אותי לדמעות.

במאמר הזה אני משתף את התובנות האישיות שלי מהספר. אלה המחשבות שנשארו איתי על מנהיגות, על היכולת להתחיל מחדש ועל האחריות שלנו כלפי האנשים שבדרך.

השרשרת שהחזירה הרבה יותר מזהב

רוביק מספר בספר על שרשרת זהב שאמו נתנה לו. אחיו, שהתמודד באותה תקופה עם התמכרות, גנב אותה. המשפחה עברה איתו דרך קשה וכואבת, והמשיכה להילחם עליו.

אחרי שנגמל, כשאמם כבר לא הייתה בחיים, האח ביקש לפגוש את רוביק. בפגישה הוא הושיט לו שרשרת ששחזר, כמו זו שאמם נתנה לו.

אני עדיין חושב על הרגע הזה. על אדם שזכר מה לקח, הבין מה הייתה משמעותו עבור אחיו ובחר לעשות מעשה כדי לתקן. יש דברים שהתנצלות לבדה לא יכולה להשיב. השרשרת הייתה בעיניי דרך לומר, אני זוכר, אני מבין ואני לוקח אחריות.

ומאחורי הרגע הזה עומדת גם המשפחה. הם ראו את הכאב ואת הפגיעה, ובכל זאת המשיכו לראות בו את הבן שלהם ואת האח שלהם. לקחתי מהסיפור הזה תזכורת לכוח שיש באמונה באדם, גם כשהדרך שלו קשה. בעיניי, אמונה כזאת יכולה להתקיים לצד גבולות ואחריות.

חזון צריך לתת לאנשים סיבה להאמין

הגעתי לספר מתוך סקרנות כלפי באר שבע. רציתי להבין איך רוביק ראה בעיר אפשרויות שאחרים לא ראו, ואיך הצליח לגייס אנשים לרעיון שהיא יכולה להפוך למקור השראה.

אחד הדברים שנגעו בי היה הסיפור על הנסיעה לארצות הברית לגיוס תרומות עם מתורגמן. היה לו משהו חשוב להגיד, והוא מצא דרך להגיד אותו. הוא נעזר במי שיכול לעזור לו להתקדם, בלי לחכות שכל הכלים יהיו אצלו.

זה שיעור שאני לוקח גם לעולם העסקי. בעל עסק יכול להחזיק רעיון מצוין, אבל כדי לקדם אותו הוא צריך להסביר לאנשים למה הוא חשוב ומה יכול להשתנות בזכותו. אחר כך מגיעה העבודה המעשית, בחירת השותפים, בניית התוכנית וההתמדה גם כשהתוצאות עדיין לא נראות.

השאלה שאני מציע לבעלי עסקים לשאול היא, האם האנשים שעובדים איתי יודעים איזה עתיד אנחנו מנסים לבנות, והאם הם מבינים מה המקום שלהם בתוכו?

ציון אחד לא יכול לספר סיפור חיים שלם

בספר רוביק מתאר בהומור את הציון שלו בפסיכומטרי ואת הקושי לעבור את הבגרות במתמטיקה בשלוש יחידות. מול התיאור הזה ניצבת האחריות העצומה שקיבל על עצמו בהמשך חייו.

חשבתי על כמה מהר אנחנו מאפשרים לתוצאה אחת להגדיר אותנו. מבחן שלא הצלחנו בו, עסקה שנכשלה או החלטה שהתבררה כטעות יכולים להפוך אצלנו למסקנה גורפת על מה שאנחנו מסוגלים לעשות.

מבחנים ונתונים מספקים מידע חשוב. אבל כשאנחנו הופכים אותם לתווית קבועה, אנחנו עלולים להפסיק לנסות. השאלה המועילה יותר היא מה חסר לנו כרגע, מה אפשר ללמוד וממי כדאי לבקש עזרה.

בעבודה שלי עם בעלי עסקים אני פוגש אנשים חרוצים ומוכשרים שכבר התרגלו לומר לעצמם שהם לא טובים במכירות, במספרים או בניהול. לפעמים הצעד הראשון הוא לבדוק על מה האמונה הזאת נשענת, ואז להתחיל לבנות יכולת במקום להמשיך לחיות עם התווית.

כשהחלום משתנה, אפשר לבחור כיוון חדש

ריגש אותי לקרוא גם על החלום של רוביק להיות שחקן כדורגל ועל הרגע שבו הבין שחייו ייראו אחרת. כשיש לנו תמונה ברורה של העתיד, קשה מאוד להיפרד ממנה.

מה שנשאר איתי הוא היכולת שלו למצוא בהמשך דבר אחר שהוא רוצה לתת לו את כל כולו. אני לא חושב שצריך למהר למצוא משמעות בכל אכזבה. לפעמים צריך זמן להתאבל על מה שלא יקרה. אבל בהמשך אפשר לשאול לאן עוד אפשר לקחת את הכוחות, את הרצון ואת היכולת שכבר קיימים בנו.

גם עסק יכול להגיע לנקודה שבה תוכנית מסוימת כבר אינה מתאימה למציאות. ברגע כזה חשוב לבדוק מה עדיין נכון בחזון, ומה בדרך למימושו צריך להשתנות. היכולת לשנות כיוון היא חלק מהאחריות של מי שמוביל.

הקשבה היא חלק מהעבודה האסטרטגית

לאורך הקריאה הרגשתי את האהבה של רוביק לאנשים ואת תחושת השליחות שלו. גם בתיאור הרגע שבו הדליק משואה, נשארה איתי החשיבות שנתן לקשר עם תושבי באר שבע ולהבעת האהבה שלו אליהם.

התחברתי לזה מתוך העבודה שלי. לפעמים בעל עסק מגיע אליי עם בעיה בשיווק או במכירות. רק כשהוא מרגיש שאני באמת מקשיב לו, הוא מצליח לומר מה הכי קשה לו. אז אנחנו יכולים להתחיל להבין טוב יותר מה מעכב אותו ואת העסק.

כמו שאני אוהב לומר במתמטיקה, כשמבינים מה הבעיה, כבר יש חצי פתרון. כדי להגיע להבנה הזאת צריך לשאול, להקשיב ולהיות מוכנים לגלות שהשאלה הראשונה שהונחה על השולחן הייתה רק חלק מהתמונה.

השפעה נמדדת גם במה שאנחנו נותנים לאחרים

כשהגעתי לפרק שרוביק מקדיש לילדים עם צרכים מיוחדים, נזכרתי ברגע בספיבק. עמדתי שם והכרזתי מי הילד שזכה בכרטיסי טיסה לו ולאחד מהוריו, לכל יעד שיבחרו. אני זוכר את הצחוק של הילדים באותו יום. חזרתי הביתה והוא עוד היה איתי.

כשקראתי על הבחירה שלו לייעד את הכנסותיו כמחבר לטובת ילדים עם צרכים מיוחדים, שמחתי שעוד קוראים יכירו את הצד הזה שלו. זה חיבר אותי לשאלה שמעסיקה אותי גם בחיים שלי, איך להרחיב את ההשפעה שלי ולעזור ליותר אנשים לשפר את איכות חייהם.

זו שאלה שכדאי בעיניי לשאול גם כשבונים עסק. לצד היעדים הכלכליים, חשוב להבין למי העבודה שלנו מועילה ואיזה שינוי אנחנו רוצים ליצור עבורו. התשובה יכולה לעזור לנו לבחור במה להשקיע, עם מי לעבוד ואיך להגדיר הצלחה לאורך זמן.

מה נשאר איתי אחרי שסגרתי את הספר

פתחתי את ״רק החולמים מגשימים״ כדי ללמוד איך מקדמים חזון. סגרתי אותו עם מחשבות על אחריות, על גמישות ועל היכולת להמשיך להאמין באנשים.

לעבודה שלי לקחתי ממנו כמה שאלות מעשיות. האם החזון שלי ברור למי שצריך להיות שותף לו? איפה אני מאפשר לכישלון מהעבר לצמצם את האפשרויות שלי? למי כדאי לי להקשיב טוב יותר? ואיזה מעשה אני יכול לעשות כדי לתקן משהו שחשוב לי?

ומעל הכול, נשארתי עם השרשרת. עם אח שבחר לתקן ועם משפחה שהמשיכה לאהוב. רוביק, תודה על הספר ועל הנכונות לשתף גם את המקומות הכואבים. אלה הרגעים שגרמו לי לעצור ולחשוב על החיים שלי ועל האדם שאני רוצה להיות בתוכם.

אם כבר קראתם את הספר, אשמח לשמוע איזה רגע נשאר איתכם ומה לקחתם ממנו לחיים שלכם.